אולי כדאי להכשל במבחנים?

[יענקל]

יונג ז'יאו הוא פרופסור לחינוך ב-Michigan State University. בקרוב ייצא לאור ספר חדש מאתו – Catching Up or Leading the Way. לפני כשבועיים הוא הרצה בכנס של מנהלים במדינת איווה. השקפים שליוו את ההרצאה נמצאים ברשת, והעיון בהם די מרתק.

עד עכשיו לא הכרתי את יונג ז'יאו, ואינני בקיא בתפיסתו החינוכית. כאשר עיינתי במצגת היו רגעים שהנהנתי בהסכמה, ורגעים אחרים בהם גירדתי בראש ושאלתי את עצמי אם באמת הבנתי את כוונתו. אבל חלק אחד מהמצגת ממש ריתק אותי.

יונג ז'יאו מדווח על המבחן הבינלאומי הראשון להישגים במתמטיקה, FIMS, שנערך בשנת 1964. נבחנו תלמידים בני 13 ב-12 מדינות. ארבעים שנה מאוחר יותר המדינות המשתתפות במבחן נבדקו בשורה של מדדים. לפי יונג ז'יאו (שמבסס את הדיווח שלו על מאמר של קית בייקר משנת 2007 – Are international tests worth anything? - קיימת קורלציה שלילית בין התוצאות במבחן לבין במדדים של עושר, קצב הצמיחה, איכות החיים ודמוקרטיה. במילים אחרות, למדינות בעלות עושר וצמיחה גבוהים יותר, איכות חיים טובה יותר, ויותר דמוקרטיה בשנת 2004 היו תוצאות נמוכות יותר במבחן ה-FIMS בשנת 1964.

אינני רוצה להסיק מסקנות באופן פזיז מדי, ואין לי ספק שחשוב לאסוף נתונים נוספים. אבל לאור הממצאים האלה קשה לא לשאול – האם רצוי שהישגים במבחנים בינלאומיים יהיו מטרה לאומית?

[אריאלה]

ייתכן שמוטב ששאלה זאת תשאר תלויה באויר ותהדהד.....