איך מזיזים את הסטטי.

[שושנה הררי]

בשנתיים האחרונות אני מנסה בדרכים שונות "להזיז" את חברי מחדר המורים לעבר שדרוג השימוש באמצעים מתוקשבים. לבנות יחידות לימוד מתוקשבות, להזמין את חדרי המחשבים ולעודד תלמידים לעבודות מאתגרות מהבית (לא..העתק-הדבק מויקיפדיה זה לא ממש מאתגר).
אני מתרשמת שכל התרוצים השחוקים בנוסח:"אין לי זמן" "עכשיו אני עסוקה בבדיקת מבחנים""אין לי כוח למחשב" ועוד ועוד...נובעים מהחשש לפתוח ערוצי למידה נוספים שאינם מוכרים ויש בהם מידה מסוימת של סיכון וצורך בגמישות ולעיתים אף תעוזה.
ובקיצור, איך מזיזים את הרכבת הזו?
אשמח לשמוע רעיונות ותאור נסיונות של אחרים.

[יענקל]

יד על הלב, לא רציתי להיות הראשון להגיב לנושא הזה (אינני רכז תקשוב, ולכן עד עכשיו לא היתה לי סיבה להצטרף לקבוצה). ולמה הססתי לקפוץ למיים? הנושא ששושנה מעלה הוא נושא שמלווה אותנו שנים, נושא שהוא אחד המרכזיים בתחום התקשוב החינוכי, נושא שדנים בו בכל המסגרות ובכל הרמות. ואין לנו פתרון.

אני מניח שעבור הרוב מאיתנו באדיורשת, הדיווחים של רותי בן-ישי (ואחרים) כאן מאד מרגשים. אנחנו קוראים את הדיווחים והדמיון רץ - אחנו חשים את העוצמה של התקשוב, כיצד הוא יכול למנף את ההוראה ואת הלמידה. ואז, כמו שושנה, אנחנו מגלים שמה שמרגש אותנו משום מה משאיר מורים אחרים אדישים.

מה שאולי מנחם הוא שאני מכיר לא מעט מורים (טוב, לא מעט, אבל גם לא הרבה) שלא לפני שנים רבות התירוצים ששושנה מזכירה היו שגורים בפיהם שהיום אינם יכולים לתאר את עבודתם כמורים ללא תקשוב. אין זה אומר שכך מזיזים את הרכבת. ללא ספק הייתי הרבה יותר מרוצה לו היא היתה זזה מהר יותר. ובכל זאת, במבט של שנים די רבות ... היא זזה.

[שושנה הררי]

שלום ג'ו
ללא ספק יש בזה נחמה כי אכן יש תזוזת מה אבל, אנחנו מדברים על דינמיות מהירה מאוד בתחום תכ"ל מתוקשבות וקשה מאוד ליישר קו עם הקצב האיטי והמקרטע בשטח.
לשמחתי יש לי גב איתן של קודקודי ביה"ס ולכן איני מפסיקה את ה"שתדלנות" מתוך תקווה שאכן שיתוף הפעולה והרצון להעז ולטעום ילכו ויגברו.

[חיים ג.]

אני לא מחדש כלום אבל חשוב להדגיש את הנקודות הבאה (הכל כל מובנות מאליהן...) :

1. ראשית, חייבת להיות תשתית תקשובית-טכנולוגית טובה ויציבה. אי אפשר יהיה לדרוש ממורה להכין שיעור סביב חומר דיגיטלי ומקוון כאשר לא יהיו לו הכלים להפעיל אותם כמו לדוגמה, בזבוז זמן על אינטרנט שבדיוק החליט לג'עג'ע ולעבוד לאט, כך שמתוך הכאילו 45 דקות שהוקצו לשיעור - 10 התבזבזו על בעיות טכניות.

2. הכל תלוי במנהל !! למורים תמיד יש חוסר זמן ועודף תירוצים. וזה לא קשור בכלל למוטיבציה ויכולת. הם יכולים ובגדול לעבור שינויים תפיסתיים רק צריך את המסגרת.
המנהל יכול לכפות (כפשוטו) מעבר לשימוש בכלים מתוקשבים ואז זה גם יקרה. העיקרון של פירמידה עובד פה (או במילים אחרות - הדג מסריח מהראש... אלא שפה יש לומר שהדג שוחה מהראש !!).

3. כמובן שבסוף גם צריכה להגיע המיומנות של המורים. ופה נכנסים לתמונה כל ההשתלמויות, ההכשרות והעמקת הידע/מיומנות/רצון של המורים להשתמש בכלים האלו.

[שושנה הררי]

שלום חיים,
ונניח שהתשתית בביה"ס מיושנת או מעטה-עדיין ניתן לבנות תכניות לעבודה בבית .ניתן לבנות תכניות שיהיו מענינות ומאתגרות ויעשירו את העשייה בכיתה בשעות הלימודים.
קשה לי לקבל שזו אכן המכשלה.
בנוגע להשתלמויות: הייתה תקופה שרוב המורים השתלמו (בעיקר באופיס) ולאט לאט החלו להשתמש בכלים מתוקשבים בסיסיים ו..כאילו הרכבת נתקעה. והרי פעילות מתוקשבת היא הרבה מעבר לכלי האופיס.

[חיים ג.]

אני לא טוען שתשתית היא הבעיה אלא חלק ממנה.
בעניין ההשתלמויות - את בעצמך ציינת שעיקר ההשתלמויות היו באופיס. מי שעדיין תקוע באופיס לא יתקדם לכלים מתוקשבים כפי שאנחנו רוצים היום בעידן הווב 2.0 הוא עדיין נשאר תקוע בעיצוב טבלה ובהסתבכות ביישור הטקסט בתוך תאי הטבלה.
האם יש בכלל היום השתלמויות שעוסקות בכלים האלו (top 10 או top 100 וכדו') ??

[שושנה הררי]

שלום חיים
הבעיה היא שמורים נרתעים מהשקעת זמן ומאמץ בבנייה של דרכי הוראה חדשות. כולם משתמשים באופיס (מי פחות ומי יותר) ובמייל אבל...לבנות יחידות לימוד מתוקשבות?! ועוד חלילה להשתמש בהן?!
כמובן שהחשש לא עולה על פני השטח מייד.
הטענות הן ש:"אין לי זמן", "צריכים לבדוק מבחנים","עכשיו צריך לכתוב תעודות"...ועוד ועוד.
נכון שצריך, לפחות בתחילת הדרך, להשקיע זמן ומאמץ ולא תמיד התמורה היא זו לה ציפינו אבל עדיין אני לא מבינה כיצד לאחר התנסות ביחידות לימוד ברשת לא בא התאבון לבנות ולהתנסות.
עולות בי מחשבות שתחילת ההאצה צריכה לבא מהקודקוד -אולי כהחלטה מחייבת.אין לי ספק שלאחר ההתחלה לא יבינו כיצד לא השתמשו ואיך היה בלי.

[גילה אפרתי]

תגובה לסעיף 2. מי שרוצה ללמוד איך עשו שינויי בית סיפרי שיתקשר עם ברוריה סלע מנהלת בית הספר התיכון "רמות חפר" שבקיבוץ מעברות. זה היה מזמן ולא קשור לטכנולוגיה במיוחד, אבל זה היה שינוי. זה מתחיל מלמעלה, לא יעזור כי המורים תמיד עסוקים.

[משה חסיד]

נסיוני הראה לי שהדבר החזק ביותר הוא תחושת הצורך / התועלת.
לימוד של כלים בלתי נצרכים או שאינם מביאים תועלת מיידית - נכנס מכאן ויוצא משם.
החכמה הגדולה היא לאתר צורך ולטפח תחושה של תועלת

[גילה אפרתי]

הצורך הוא ברור לכל -להכין את התלמידים למאה ה- 21. גם המורים צריכים להבין שזה תפקידם.
יש לדעתי אלמנט חשוב ביותר בכל בכנסת הטכנולוגיה והוא שהזה לא יפתור את התלמיד מלחשוב. הטכנולוגיה צריכה לעזור לנו לדרוש מהתלמידים (שממילא עובדים עם טכנולוגיה אצלם בבית) לחשוב. תנו להם משימות של חשיבה, משימות של אירגון החומר הנלמד בכיתה מחדש בדרך טכנולוגית. המורה שלי ביסודי לימד אותנו שמי שיודע להסביר יודע את החומר.
לגבי התשתית, חייבים לדאוג שדברים יעבדו הכי טוב שאפשר לפני שמתחילים להזיז את הרכבת, ויש לי חדשות - תמיד יהיו בעיות טכניות.
יום טוב מאמריקה

[Yaffa]

שלום גילה - מה תפקידך בבית הספר? לא שמעתי ממך מאז שכתבתי לך לאחרונה....

[עדנה טוויל]

אני רכזת תקשוב כבר 3 שנים בבית ספר יסודי ומדריכת תקשוב בפסג"ה, וכמו כולם רצה אחרי המורים שיעשו צעד אחד קדימה, וישנה תחושה של החמצה בתחום זה.
רק בשבוע שעבר, אחרי 10 שיעורים בקורס בפסג"ה, דיברתי עם מורה שלומדת איתי והיא אמרה לי בשיחה: "עכשיו מתחיל ליפול לי האסימון, את לא מדברת על עוד מיומנות שעלינו ללמוד (כי את אלה נוכל ללמוד בכוחות עצמנו), אלא על דרכי הוראה ולמידה חדשות" - אז אפשר לעשות שינוי אך הוא יקח עוד הרבה זמן.

לגבי התשתיות, היום לרוב התלמידים יש מחשב בבית וגם אינטרנט. לדעתי, אם הלמידה בכיתה תהיה כזו שמאפשרת דיון משמעותי שלא ניתן לבצעו בעזרת המחשב, והמחשב יהפוך להיות כלי להעברת מידע וביצוע מטלות שיתופיות, עבודה בקבוצות, הדרכה ועזרה בין המשתתפים בקורס/שיעור - אין עוד צורך בחדרי מחשב מפוארים. יש צורך בחיבור רשת בכיתה כדי שהמורה ידגים את המערכת עליה עובדים, יציג בצורה כללית את המשימה ואת המטרה והתלמידים ידעו להתמודד עם הכלי ויוכלו לעזור אחד לשני בעשייה.

[Naama Sela]

גם אני לא רכזת תקשוב. .
קשה להוציא מורים מהאדישות שלהם , ולכפות עליהם יחידות מתוקשבות זה בהחלט לא פיתרון .הדרך לדעתי היא לשתף מורים לא להכין להם יחידות מתוקשבות אלה לשמוע מהם איך היו רוצים לשפר את ההוראה למידה בלי קשר לתקשוב , ואז להראות להם כיצד ניתן לשלב את הטכנולוגיה.שתשפר את הדברים שהם צריכים , גם אם זה אומר בהתחלה להשתמש בשיטות קוגנטיביות-ביהביאריסטיות ולא קונסטרוקטיביות, אני חושבת שמענה לצרכים קיימים הוא הדרך להכנס ללבם של במורים , ולרתום אותם לעשייה.